מוסד הביקורת הפנימית חייב לעבור רוויזיה 

מוסד הביקורת הפנימית חייב לעבור רוויזיה
מאת רו"ח אריה ישראל ורו"ח יורם שיפר - זיו שיפר ושות' - רואי חשבון

בשנים האחרונות אנו עדים לקריסתם של גופים מסחריים גדולים (חפציבה, קלאב מרקט וכו'), ומוצאים את עצמנו מופתעים כל פעם מחדש, שכן לכאורה אנו מצפים מגדודי רואי החשבון שמלווים את החברות לצפות ולהתריע מבעוד מועד על הסדקים שנפערים באיתנותה של החברה.
חוק ביקורת הפנים משנת 1992 קובע בין השאר את חובת קיום הביקורת הפנימית על גופים המבוקרים ע"י מבקר המדינה, חברות ממשלתיות, גופים הנתמכים ע"י המדינה (מלכרי"ם) , חברות ציבוריות לרבות בנקים , חברות ביטוח.
כמו כן מגדיר החוק את הכישורים הנדרשים ממבקר פנים, את תפקידיו הכוללים, בין השאר לבדוק כי הגוף מתנהל כחוק, עפ"י טוהר מידות הראוי לו ואף תוך חיסכון ויעילות.
מבקר הפנים נושא באחריות כלפי הממונה עליו בלבד שהוא גם המאשר את תוכנית עבודתו ומקבל את הדוחות על מסקנותיו והמלצותיו. בין השאר קובע החוק דיווחיו של מבקר הפנים לא ישמשו כראייה בהליך משפטי, אך הם יכולים לשמש כראייה בהליך משמעתי.

בשנים 2005 - 2006 נבחן החוק ע"י הכנסת וע"י ועדה ציבורית שהמליצו בין היתר על גיבוש תכנית עבודת מבקר הפנים כך שלא תהיה כפופה לאישור גופים פנימיים בחברה, העלאת מעמדו ושכרו של מבקר הפנים למעמד מקביל למנכ"ל מבחינת התנאים, העלאת רף הכשירות של המבקר, הגבלת תקופת הכהונה ל - 10 שנים ופרסום תקציב הביקורת הפנימית בהשוואה לתקציב הגוף המבוקר כולו. אולם בדיעבד מסתבר כי באלה אין די
? החוק אינו קובע כללים לגבי ההיקף והמשאבים הנדרשים לצורכי ביקורת פנים אפקטיבית במונחי כוח אדם או במונחי תקציב.
? חסרות דרישות ספציפיות לגבי המומחיות הנדרשת ממבקר הפנים.
? החוק לא קבע מנגנון מנהלי מרכזי לפיקוח, רישוי וקידום מקצוע מבקר הפנים (כפי שנקבעו לגבי רואי חשבון, עורכי דין, רופאים ועוד מקצועות).
? החוק הסמיך את השר הממונה על ביצועו להתקין תקנות בנוגע לביצועו אולם במשך השנים לא תוקנו כל תקנות בנושאים כגון הכשרה מקצועית, כללי מקצוע, כוח אדם והסדרים ארגוניים אחרים.
? כאמור, אבסורד נוסף היא העובדה שהמנכ"ל האחראי הוא בין המבוקרים הראשיים
? העובדה כי דוחותיו של מבקר הפנים אינם מפורסמים בציבור ואינם משמשים כראיה בהליך משפטי אלא רק משמעתי פוגעת באפקטיביות שלהם במידה רבה.

במקרים רבים (כמו במקרה של חפצי-בה), הקבוצה ברובה מורכבת מחברות פרטיות ורק חלק מהחברות הבנות מונפק והופך לציבורי. במצב כזה, למבקרי הפנים של החברות הציבוריות אין סמכות לבקר את פעילות החברות שמעליהם (סמכות שיכלה להיות להם אם המצב היה הפוך והחברה הציבורית היתה החברה האם).
כתוצאה מחסרונות אלו נוצרה מציאות שבה מינוי מבקר פנים בחברות נעשה רק כדי לצאת ידי חובת החוק ותקציבו נמוך בהרבה מהדרוש למילוי תפקידו באפקטיביות. בעוד שלביקורת החיצונית שבאה בדיעבד, מוקצבים עשרות ומאות אלפי שקלים, לביקורת הפנים מוקצבות בד"כ 100- 150 שעות בהיקף כספי של 30 עד 40 אלפי ש"ח לשנה. בהקצבת שעות שכזאת ,לא ניתן לבקר ברצינות גוף פיננסי מורכב באופן שיוכל להצביע על ליקויים בהתנהלותו.

ניתן וצריך להרחיב את חובת הביקורת הפנימית על גופים נוספים מעבר לאלו המנויים בחוק. חברות שלא הנפיקו מניות או אג"ח לציבור אך יש ליציבותן השפעה על ציבור רחב של לקוחות, ספקים ואחרים (כמו קלאב-מרקט , וחפציבה) אינן מוגדרות אמנם כחברות ציבוריות אך לציבור רחב יש עניין בהן.
אנחנו קוראים לכל הגורמים הרלוונטיים בישראל להתעשת - לביקורת הפנימית ככל שתערך באופן מקצועי יש חשיבות מכרעת בניהול התקין של העסק , אנשי ביקורת פנים עם הידע המתאים - ניהולי חשבונאי ועיסקי היו מביאים לביקורת פנים חזקה שהיתה יכולה להתריע בפני מועצת המנהלים על החלטות הנהלה שגויות ( חפציבה נתקעה עם מלא דירות לא מכורות באזורים בהם אין כדאיו או צורך בבניית כמות דירות גדולה - יתכן שהחלטה כזו יכולה היתה להמנע ) , ביקורת פנים חזקה היתה מתריעה על ריקון קופת החברה לטובת בעלי המניות ( פרשת קלאבמרקט) , ביקורת פנים חזקה היתה מטמיעה מנגנוני בקרה פנימית שהיו שומרים בצורה טובה יותר על נכסי החברה - כל עוד מנכ"ל חברה או יו"ר דירקטוריון עושה בחברה כבתוך שלו תוך שהוא ממנה או מפטר את מבקר הפנים - תהיה הביקורת הפנימית כסות להתהדר בה או יציאה ידי חובה ותו לא .